נוירלגיה בין-צלעית

נוירלגיה בין-צלעית

עודכן בתאריך: 10.06.2025

נוירלגיה בין-צלעית

נוירלגיה בין-צלעית היא מכלול של תסמונות כאב הנגרמות על ידי פגיעה בעצבים
הבין-צלעיים.

נוירלגיה בין-צלעית: תיאור הפתולוגיה

נוירלגיה בין-צלעית (МРН) היא
מצב של פגיעה בעצבים הבין-צלעיים, המתבטא בכאב חד.

לעיתים קרובות מתייחסים למונח "נוירלגיה בין-צלעית" כשמדובר בכל
סוג של כאב בעצמות או בשרירים באזור בית החזה. עם זאת, בפועל, הגורמים לכאבים אלה
מגוונים יותר.

סיבות נפוצות לכאב בבית החזה שאינן קשורות לנוירלגיה בין-צלעית:

·        
מיוזיטיס
של שרירים בין-צלעיים – דלקת של שרירי בית החזה.

·        
פריאוסטיטיס
של הצלע – דלקת של קרום העצם.

·        
דלקת
במפרק הצלע-חזה.

·        
אוסטאוארטריטיס
באזור מעבר הסחוס לעצם בצלע (קוסטוכונדריט).

·        
בקע
בסרעפת (בקע היאטלי).

·        
הידבקויות
פלאורליות – רקמות סיביות מוגברות בריאות.

·        
כאב
מוקרן מגידולים במיצר (מדיאסטינום).

במערכת הסיווג הבינלאומית למחלות
(ICD-10) אין קוד ספציפי לנוירלגיה בין-צלעית. בשימוש
יום-יומי, המונח מתייחס לא לפגיעה בעצבים עצמם, אלא לתסמין של כאב שרירי-שלדי בבית
החזה, שעשוי לנבוע מסיבות מגוונות.

העצבים הבין-צלעיים אחראים על כיווץ השרירים. בסך הכול קיימים 12 זוגות של
עצבים בין-צלעיים.

·        
שני
הזוגות הראשונים מגיעים אל הידיים ואל בית החזה.

·        
ארבעת
הזוגות הבאים מתפשטים אל קירות בית החזה.

·        
חמשת
הזוגות התחתונים מגיעים לבית החזה ולחלל הבטן.

·        
הזוג
התחתון ביותר מגיע לאזור המפשעה.

העצבים הבין-צלעיים הם עצבים בעלי מבנה מעורב, הכוללים סיבים מוטוריים
(תנועתיים), סנסוריים (תחושתיים) וסימפתטיים. לכן, במקרה של נוירלגיה בין-צלעית
אמיתית, לא רק מופיע כאב, אלא קיימות גם הפרעות בפעילות השרירים באזור הפגוע,
אטרופיה (ניוון שרירי), הפרעות בטונוס כלי הדם והזעת יתר.

המחלה יכולה להופיע אצל אנשים בכל
הגילאים, כולל ילדים, אך נפוצה יותר אצל גברים ונשים מעל גיל 30–35. המחלה מתבטאת
בכאב חד, דוקר או שורף בבית החזה או במרווח בין-צלעי אחד או יותר (החלל שבין שתי
צלעות).

סיבות לנוירלגיה בין-צלעית

כל סוג של
פגיעה בעצבים הבין-צלעיים, בצלעות, בשרירים הבין-צלעיים או במפרקי בית החזה עלול
להוביל לנוירלגיה בין-צלעית – בין אם מדובר בפגיעות זיהומיות, דלקתיות או
טראומטיות.

הסיבות העיקריות לנוירלגיה בין-צלעית:

·        
שברים בצלעות, פציעות אחרות בבית החזה, ופגיעות בעמוד השדרה.

·        
חשיפה מקומית לקור בבית
החזה.

·        
שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר) – מחלה זיהומית הפוגעת
גם במערכת העצבים.

·        
שיעול במחלות נשימתיות
אקוטיות וכרוניות.

·        
מחלות ניווניות של עמוד השדרה החזי – מצבים כרוניים שבהם
מתרחשים שינויים ניווניים בחוליות ובדיסקים הבין-חולייתיים.

·        
פריצת דיסק בין-חולייתי
– תוצאה של אוסטאוכונדרוזיס, שבה הדיסק
הבין-חולייתי בולט בין גופי החוליות.

·        
עקמת (סקוליוזיס) – מחלה של מערכת השלד, הגורמת לעיוות צדדי של
עמוד השדרה ולשינוי בצורת החוליות.

·        
ספונדילוזיס חזי – מחלה ניוונית של עמוד השדרה החזי, הנגרמת
משחיקה טבעית של המבנים האנטומיים.

·        
אוסטאוארטריטיס – מחלת מפרקים המחברים את הצלעות לעצם החזה
ואת החלק העצמי של הצלעות לסחוס שלהן, שבהן מתרחשת התנוונות רקמות ודלקת כרונית.

גידולים שפירים של הפלאורה – גידולים בקרום הריאות, המהווה מעטפת סרוזית
המכסה את הריאות.

הידבקויות פלאורליות – גשרים של רקמת חיבור בין שכבות הפלאורה, הנוצרים בעקבות דלקת פלאורה
(פלאוריטיס) או דלקת ריאות המערבת את הפלאורה (פלאורופנאומוניה).

פלאוריטיס (דלקת הפלאורה) – דלקת של הפלאורה, שהיא קרום סרוזי העוטף את
הריאות.

מפרצת באבי העורקים החזי היורד – התרחבות בקוטר של אבי העורקים (האאורטה) הנגרמת
עקב פתולוגיות בדופן כלי הדם.

גידולים שפירים של דופן בית החזה:

·        
אוסטאומה – גידול שמקורו ברקמת
עצם;

·        
ליפומה – גידול שמורכב מתאי
שומן;

·        
כונדרומה – גידול שמקורו ברקמת
סחוס.

מאמץ פיזי מוגבר שגורם לפציעות זעירות
(מיקרוטראומה) בשרירי דופן בית החזה, והיפרדות של קרום העצם מהצלע עם התפתחות דלקת
מקומית (פריאוסטיטיס).

חסר בוויטמינים מקבוצת
B.

גורמי סיכון

הגורמים הבאים מעלים את הסיכון להתפתחות נוירלגיה בין-צלעית:

·        
שיעול אקוטי
וכרוני,

·        
הידבקות
בווירוס וריצלה-זוסטר (גורם אבעבועות רוח ושלבקת חוגרת),

·        
עיסוק בספורט
מגע וספורט אקסטרים,

·        
נהיגה מסוכנת
ותאונות דרכים העלולות לגרום לחבלות ושברים,

·        
הרגל להרים
משאות כבדים ללא הכנה גופנית מתאימה,

·        
עישון (תורם
להתפתחות מחלת ריאות חסימתית כרונית עם שיעול),

·        
חשיפה לקור
כללי או מקומי.

סוגי נוירלגיה בין-צלעית

נוירלגיה בין-צלעית עשויה להופיע בשתי
צורות עיקריות:

·        
ראשונית – נגרמת מפגיעה ישירה בסיבי העצב.

·        
שניונית – מופיעה כסימפטום של מחלה אחרת.

בנוסף, קיימים סוגים שונים של נוירלגיה
בין-צלעית:

·        
לפי מיקום הכאב – צד ימין או צד שמאל.

·        
לפי מהלך המחלה – חריפה או כרונית.

·        
לפי מקור הכאב:

o       
חולייתית (ורטברוגנית) – מקור הכאב בשינויים בעמוד השדרה.

o       
שרירית-שלדית (קוסטו-מוסקולרית) – מקור הכאב בצלעות,
עצם החזה, מפרק עצם החזה-עצם הבריח, המרווחים הבין-צלעיים ועוד.

תסמינים
של נוירלגיה בין-צלעית

התסמין העיקרי של נוירלגיה בין-צלעית הוא כאב פתאומי חד בבית החזה (טורקלגיה), אשר מופיע בין הצלעות ולעיתים קרובות הוא בעל אופי חגורי (מקיף). בדרך
כלל, המטופלים מתארים כאב זה כתחושת ירי או כמו זרם חשמלי.

בתחילת המחלה, הכאב בבית החזה
(טורקלגיה) עשוי להופיע כתחושת עקצוצים קלה. עם התקדמות המחלה, הכאב מתגבר, נעשה
בלתי נסבל ומקרין לעבר הלב, הבטן והשכמות. נוירלגיה בין-צלעית אמיתית מלווה לעיתים
קרובות בתסמינים נוספים כגון נפיחות או חיוורון של העור והזעה.

בדרך כלל, התקף הכאב נמשך מספר
שניות בלבד. במהלך ההתקף, המטופל קופא במקום, חושש לנשום או לבצע כל תנועה.

אם העצבים הבין-צלעיים התחתונים
נפגעים, התסמינים עשויים להידמות למחלות קיבה ולבלב. עם זאת, כאבי הקיבה בדרך כלל
פחות עוצמתיים אך נמשכים לאורך זמן רב יותר. הכאב המלווה דלקת לבלב (פנקראטיטיס),
בדומה לנוירלגיה בין-צלעית, הוא בעל אופי חגורי, אך הוא קשור לצריכת מזון.

כאשר נוירלגיה בין-צלעית נגרמת על
ידי נגיף ההרפס (שלבקת חוגרת), ביום השני עד הרביעי מתחילת המחלה יופיעו אצל
המטופל פריחות עוריות – כתמים ורדרדים קטנים שהופכים לאחר מכן לשלפוחיות המתייבשות
ויוצרות גלדים. הכתמים והשלפוחיות בדרך כלל מלווים בגירוד חזק.

הבדלים בין נוירלגיה בין-צלעית
לבין מחלות לב:

כאשר
נוירלגיה בין-צלעית מופיעה בצד שמאל באזור בית החזה, חשוב להבדיל אותה ממחלות לב.

ההבדלים העיקריים בין כאבי לב לכאב
טורקאלי (נוירלגיה בין-צלעית):

נוירלגיה
בין-צלעית

מחלות
לב וכלי דם

הכאב
מתגבר בנשימה, שיעול, צחוק או מאמץ גופני, אך אינו מתעצם בהליכה מהירה.

הכאב
אינו משתנה בעוצמתו בנשימה או במאמץ קל, אך מתגבר בריצה, הליכה מהירה ועלייה
במדרגות.

נטילת
ניטרוגליצרין אינה מקלה על הכאב.

באנגינה
פקטוריס (תעוקת חזה), הכאב חולף תוך מספר דקות לאחר נטילת ניטרוגליצרין. באוטם
שריר הלב (התקף לב), ניטרוגליצרין אינו עוזר ויש להזעיק מיד צוות רפואי.

הדופק
ולחץ הדם בדרך כלל תקינים.

ייתכן
שינוי בדופק ובלחץ הדם.

הכאב
מתגבר במישוש של הצלעות והמרווחים הבין-צלעיים.

הכאב
אינו משתנה במישוש הצלעות והמרווחים הבין-צלעיים.

אבחון נוירלגיה בין-צלעית

האבחון
והטיפול בנוירלגיה בין-צלעית מתבצעים על ידי רופא נוירולוג. ניתן לאבחן את המחלה
על בסיס בדיקה פיזית, תלונות המטופל ובדיקות מעבדה והדמיה.

בדיקה פיזית

בביקור
אצל הרופא, המטופל עשוי לתפוס תנוחה אופיינית: בניסיון להפחית את העומס על האזור
הפגוע, הוא נוטה לכיוון הצד הבריא.

בעת מישוש הצלעות או המרווחים
הבין-צלעיים באזור הפגוע, המטופל חש בכאב.

בדיקות הדמיה

אם הכאב
ממוקם בצד שמאל, חשוב להבהיר האם הוא נובע מנוירלגיה בין-צלעית או ממחלות לב וכלי
דם. לשם כך, הרופא יכול להפנות את המטופל לבדיקת א.ק.ג. (אלקטרוקרדיוגרם).

לצורך הערכת מצב עמוד השדרה,
מתבצעת בדיקת רנטגן של אזור עמוד השדרה החזי. במקרים שבהם עולה חשד לפריצת דיסק
בין-חולייתי, מתבצעת בדיקת MRI (דימות תהודה מגנטית).

בדיקות מעבדה

לזיהוי
פתולוגיות במערכת הלב וכלי הדם, יבוצעו בדיקות מעבדה מקיפות הכוללות בדיקת רמת
הכולסטרול, הומוציסטאין וטרופונין.

הערכת המצב הכללי של המטופל מתבצעת
באמצעות בדיקות דם ביוכימיות.

טיפול בנוירלגיה בין-צלעית

לטיפול בנוירלגיה בין-צלעית נהוג
להשתמש בגישה משולבת, המאפשרת לטפל בשורש הבעיה, להקל על הכאב ולשקם את העצב הפגוע.

הרופא יכול לרשום למטופל תרופות
אנטי-דלקתיות. במקרה של כאב חמור במיוחד, התרופות ניתנות בהזרקה תוך-שרירית, וכן
מבוצעת חסימה טיפולית – הזרקה מקומית של חומרי הרדמה (אנסטטיקה) וגלוקוקורטיקוסטרואידים
לאזור הכאב. בנוסף, הרופא עשוי להמליץ על תרופות הרגעה (סדטיביות), שגם הן מסייעות
בהפחתת הכאב, וכן על מדבקות לידוקאין ותרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידים
(NSAIDs), הניתנות
בשימוש מקומי וסיסטמי (כלל-גופי).

במקרה של שלבקת חוגרת (הרפס
זוסטר), הטיפול
כולל תרופות אנטי-ויראליות, טיפול להפחתת רגישות (דסנסיטיזציה), טיפול נגד בצקות,
וטיפול מקומי בפריחה ההרפטית לצורך ייבוש השלפוחיות ומניעת זיהום משני.

אם יש חשד שהכאב נובע ממחלה
ניוונית של עמוד השדרה או מהפרעה ביציבות של האזור החזי, ייתכן שתהיה תועלת בטיפול
אורטופדי מתקֵן, טיפול ידני עדין, ובתקופת ההחמרה – שימוש בתרופות נוגדות דלקת
שאינן סטרואידיות (NSAIDs), מרפי שרירים (מיורלקסנטים) וויטמינים מקבוצת B. אם הנוירלגיה בין-צלעית קשורה
לגידול, נשקל טיפול כירורגי.

להפחתת כאב נוירופתי, ניתן טיפול בתרופות נוגדות פרכוסים
(אנטי-קונבולסיביות), נוגדי דיכאון, ומשככי כאבים בעלי פעילות מרכזית.

סיבוכים של חסימה טיפולית (בלוק)
בנוירלגיה בין-צלעית

הסיבוך
הנפוץ ביותר הוא בצקת מקומית של הרקמות לאחר ביצוע החסימה. ברוב המקרים, הבצקת
נעלמת תוך מספר שעות.

סיבוכים נדירים של חסימה (בלוק)
בין-צלעית:

סיבוכים זיהומיים: היווצרות אינפילטרט או מורסה
(אבסס) במקום ההזרקה.

המוטורקס, פנאומוטורקס, הידרוטורקס – הצטברות
של דם, אוויר או לימפה בחלל הפלאורלי (בין קרומי הריאה).

נמק של רקמות (מוות תאי) – תופעה
נדירה שמתרחשת כאשר טכניקת ההזרקה אינה מבוצעת כראוי.

נויריטיס – דלקת של העצב הבין-צלעי.

כשל לבבי או נשימתי – תגובה אוטונומית (צמחית) של
הגוף להליך.

תגובה אלרגית לחומרי ההרדמה המקומיים.

נוירלגיה בין-צלעית בהריון

אצל נשים הרות, נוירלגיה בין-צלעית
מופיעה לרוב במהלך הטרימסטר השני או השלישי של ההריון. הסיבה לכך היא שבמהלך
ההריון מתרחש "ריכוך פיזיולוגי" של רקמות החיבור – הרצועות באזורים שבהם הן מתחברות לקרום העצם (פריוסט)
והמפרקים השטוחים. תהליך זה חיוני כדי לאפשר למפרקי אגן הירכיים להיפתח כראוי
במהלך הלידה.

תסמיני נוירלגיה בין-צלעית אצל נשים בהריון:

·        
כאב בבית החזה,

·        
נימול בידיים
וברגליים,

·        
אודם בעור
באזור סיבי העצב הפגועים,

·        
התכווצויות,

·        
עייפות כרונית.

עם הופעת הסימנים הראשונים של נוירלגיה בין-צלעית, יש לפנות לרופא. בדרך
כלל, נוירולוג וגינקולוג קובעים יחד את שיטת הטיפול באופן שמפחית ככל האפשר את
ההשפעה השלילית על העובר.

בדרך כלל, נוירלגיה בין-צלעית (МРН) אצל
נשים הרות חולפת ללא צורך בטיפול. אולם, אם הכאב חמור, פוגע בתפקוד היומיומי
ובשינה – עלולות להתפתח סיבוכים כגון: עלייה בטונוס הרחם, הפרעות בתפקוד הנשימתי
ועוד.

פרוגנוזה ומניעה

כאשר הטיפול ניתן במועד ובאופן הולם –
הפרוגנוזה של נוירלגיה בין-צלעית חיובית. הכאב נעלם תוך מספר שבועות והישנות המחלה
נדירה יחסית.

אם המחלה ממושכת ואינה מגיבה לטיפול,
יש לערוך בירור נוסף – לבדוק האם קיימת פריצת דיסק בין-חולייתי או גידול.

אם הנוירלגיה נגרמת עקב זיהום בהרפס
(שלבקת חוגרת), היא עלולה להפוך לכרונית.

כדי למנוע התפתחות של נוירלגיה
פוסט-הרפטית כרונית, יש לפנות לרופא מיד עם הופעת הסימנים הראשונים של שלבקת
חוגרת. ככל שמתחילים טיפול אנטי-ויראלי מוקדם יותר – כך קטן הסיכון להפיכת הכאב
לכרוני. לבני 50 ומעלה קיימים חיסונים ייעודיים נגד שלבקת חוגרת.

דרכי מניעה עיקריות של נוירלגיה בין-צלעית:

·        
שהייה סדירה
באוויר הצח וביצוע פעילות גופנית קלה,

·        
הימנעות
מחשיפה לקור (מקומי וכללי),

·        
הימנעות מהרמת
משאות כבדים,

·        
חיזוק מערכת
החיסון,

·        
תזונה מלאה
ומאוזנת,

·        
טיפול בזמן
במחלות כרוניות,

·        
פנייה מיידית
לרופא במקרה של הופעת סימני שלבקת חוגרת,

·        
ביצוע בדיקות
שגרתיות ומעקב אחר מצב הבריאות הכללי.

שמירה על ההנחיות הפשוטות הללו תסייע
רבות בצמצום הסיכון להתפתחות נוירלגיה בין-צלעית.

מקורות:

·        
Williams E.
H., Williams C.G., Rosson G. D., ואחרים. Neurectomy for treatment of
intercostal neuralgia. Ann Thorac Surg. 2008. Vol. 85(5). עמ' 1766–1770.

·        
Post-traumatic intercostal neuralgia (a hidden
cause of chest pain). 2012.